למה לי חקלאות עירונית?


בואו נדבר רגע על העגבניה שלכם.

זו ששוכבת עכשיו בשקית הסופר בעגלה. חשבתם פעם על המסע שהיא עברה כדי להגיע אליכם? היא החלה את חייה בחממה, אולי בערבה, אולי בכלל בטורקיה. כשנולדה נראתה כמו כפתור בצבע ירוק כהה. היא וכל אחיותיה קיבלו מקלחות של ריסוס ריחני, כדי שלא יציקו להן המזיקים השונים. העגבניה שלנו גדלה ונהייתה עגבניה עגלגלה בצבע ירוק קצת פחות כהה. בשלב הזה היא נקטפה, הוכנסה למקרר שם חיכתה מספר חודשים, הפליגה בים, היטלטלה במשאית ולבסוף הגיעה עד למדף הסופר הקרוב לביתכם.

עכשיו, דמיינו לכם תרחיש שונה. אתם קמים בבוקר, יוצאים לגינה, למרפסת או לגג, ורואים בהתרגשות כפתור ירוק כהה שצץ על צמח העגבנייה.

אותו צמח שגידלתם במו ידיכם באדמה או באדנית או במערכת ההידרופונית הביתית שלכם. העגבניה הקטנטנה גדלה לה בשמש החמימה, אתם עוקבים בגאווה ורואים איך היא הופכת מכפתור קטן ירוק לעגבניה עגלגלה ירקרקה, שלאט לאט מתחילה להסמיק ולהאדים. אתם קוטפים אותה בדיוק בזמן. מוסיפים אותה לסלט או חותכים בתוספת פרוסות גבינה טובה. והטעם – אלוהי. וזה לא רק הטריות והיעדר חומרי ההדברה, יש כאן רכיב סודי. הוא מגיע מחדוות העשייה, מהחיבור לתהליכי הטבע המופלאים ולכוחות הצמיחה וההתחדשות הקיימים בכל אחד מאיתנו. יצרתם מזון – יצרתם חיים.

החיים בעיר הם קשוחים. מהרגע שאנחנו מתעוררים בבוקר עד שקורסים חזרה על המיטה, אנחנו במרדף מהיר ועצבני אחר רשימת מטלות אימתנית. אנחנו קופצים רגע לסופר וזורקים כמה ירקות לעגלה בלי לחשוב יותר מידי. זה אולי מפנה לנו זמן לדחוף עוד ועוד מטלות לתוך סחרחורת החיים המטורפת, אבל באיזה מחיר? אם נקשיב רגע ללב, אולי נשמע מנגינה אחרת. נשמע נשמה שמשוועת לחיבור לטבעי, לצומח, לנובט ולנובל. הגיע הזמן לתת מקום למנגינה הזאת.



כתבה: תמי שטרן - חקלאית חובבת

ערכה: שיר קידן

תמונות: unsplash


0 comments

Recent Posts

See All
  • White Facebook Icon
  • White YouTube Icon
  • White Instagram Icon

© עיצוב ופיתוח ע"י חן ירמולובסקי

2020 תל אביב